מאמר אתם נצבים תשל"ט

בס"ד. ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול ה'תשל"ט*

אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך1. ואיתא בלקו"ת2 דפרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה3 ומרומז במלת היום דקאי על ר"ה4 כי זה5 היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון. וזהו מ"ש אתם נצבים היום כולכם גו', שכל בני ישראל מראשיכם שבטיכם גו' עד חוטב עציך ושואב מימיך הם מתאחדים יחד להיות לאחדים כאחד6, כי הכלי להברכות וההמשכות שלמעלה הוא ענין האחדות, כמ"ש7 ברכנו אבינו (כאשר) כולנו כאחד דוקא (כמבואר בארוכה בתניא פרק לב, לקו"ת ד"ה החלצו8, ובסהמ"צ להצ"צ מצות אהבת ישראל). ובהיות שבר"ה היא המשכת החיות על כל השנה, כידוע (ומבואר בארוכה בעט"ר9, וברמז בלקו"ת10) דנקרא ראש השנה (ולא תחלת השנה) כי הוא בדוגמת הראש שכולל בתוכו כל אברי הגוף, וגם כמו שהאברים הם במקומם נמצא בהם הראש ועד שהוא המנהיג אותם (שכל האברים נשמעים לרצונו), עד"ז הוא בהיום דר"ה, שבו נמשך כל החיות של כל ימי השנה, וגם הנהגתם אח"כ היא כפי אופן המשכתם בר"ה (ועד"ז הוא בעבודת האדם, שהנהגתו בכל ימי השנה היא כפי אופן ההחלטות בר"ה). וזהו אתם נצבים היום כולכם גו', כי ההכנה והכלי להמשכה זו הוא כולכם, ההתאחדות דבני ישראל להיות לאחדים כאחד, שעי"ז הם כלים להשראת יחודו ית'.

ב) ומפרט הכתוב עשר מדריגות (ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך), שכמו שיש עשר מדריגות בנפש האדם דהיינו ג' שכלים וז' מדות, כך כל ישראל הם קומה אחת שלימה שנחלקת לעשר מדריגות11. והענין הוא, שהאחדות דבני ישראל מה שהם מתאחדים להיות לאחדים כאחד שעי"ז הם נעשים כלים להשראת יחודו ית', הוא לא באופן שאין בהם חילוקי מדריגות (גם לא שמצד הגילוי דבחינת יחיד הם מתבטלים ממציאותם), כי אם, דכמו שהם בבחינת מציאות ונחלקים לעשר מדריגות, מכל מקום הם מתאחדים בהתאחדות גמורה. דהתאחדות זו (התאחדות של פרטים) היא כמו ההתאחדות דבחינת אחד (שלמטה מבחינת יחיד). וכידוע12 ההפרש בין אחד ליחיד, דיחיד הוא למעלה מהתחלקות משא"כ אחד הוא שישנם דברים מחולקים אלא שהם מתאחדים. וכמרומז גם בהאותיות דתיבת אחד, שהח' והד' מורים לז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם13, והם בטלים להאל"ף. והאל"ף אינו שולל את מציאות העולם, שהאל"ף עצמו פירושו אלופו של עולם13, והאל"ף הוא הראש דתיבת אחד שכולל14 (כנ"ל בענין ראש) את הח' (ז' רקיעים וארץ) והד' (ד' רוחות העולם), וע"י התאחדות זו דבני ישראל [שהם בבחינת מציאות ונחלקים לעשר מדריגות וביחד ע"ז לאחדים כאחד] הם נעשים רשות היחיד ליחודו ית', היינו לבחינת יחיד (שלמעלה מבחינת אחד)15, גילוי דבחינת יחיד שנמשך בבחינת חי העולמים מלך, ועד להמציאות והתחלקות המדריגות16 עד לבחינת חוטב עציך ושואב מימיך. ואדרבה, ע"י ההתאחדות דבני ישראל גם כמו שהם נחלקים לעשר מדריגות עד לבחינת חוטב עציך ושואב מימיך, עי"ז נעשים חד עם עצמותו ית'.

ג) וזהו מה שממשיך בכתוב17 לעברך בברית [שלעברך בברית הוא ביאור על מ"ש לפנ"ז אתם נצבים היום כולכם גו', וכדאיתא בלקו"ת18 שבזה מבאר איך הוא דרך היחוד ומהו ענין התשובה ולמה דוקא בראש השנה], וכמבואר בלקו"ת18 שהוא כמו שני אוהבים שכורתים ברית ביניהם שהם מתקשרים זה עם זה כאילו נעשו לבשר אחד. דזהו מה שאופן הכריתת ברית הוא כמ"ש19 אשר כרתו את העגל ויעברו בין בתריו, היינו דמה ששניהם עוברים בתוך גוף אחד מורה20 על שנעשו לבשר אחד. ומדייק בלקו"ת שנעשו לבשר אחד, וכן שניהם עוברים בתוך גוף אחד, כי היחוד דהקב"ה עם בני ישראל הוא גם מצד הגוף הגשמי, ואדרבה, מצד הכוונה דדירה בתחתונים הדירה לעצמותו ומהותו היא דוקא בתחתונים. וכמ"ש21 באתי לגני וארז"ל22 לגנוני כו' דעיקר שכינה בתחתונים היתה, דדוקא בתחתונים היא בחינת גני וגנוני, שענין הגן מורה על התענוג והשעשוע שלו כביכול, ותענוג ושעשועים זה הוא בתחתונים דוקא. והענין הוא, דהנה מבואר באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד23 שהתהוות היש הנברא הוא בכח העצמות שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, שלכן גילוי העצמות הוא (לא בחיוהי וגם לא בגרמוהי כי אם) דוקא בהיש הנברא. וכמבואר בביאוה"ז24 שאמיתית מציאותו של היש הנברא (מה שנראה ליש) הוא יש האמיתי. ולכן הכריתת ברית וההתקשרות דהקב"ה עם ישראל הוא בעיקר בהגוף דישראל, וכמבואר בשיחה הידועה25 השייכות דעצמות לגוף הגשמי דוקא.

וזהו אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם26, שעצמותו ית' בעט זיך כביכול ביי אַלע אידן און ביי יעדער אידן, שתמליכוני עליכם. דהגם אשר נמלך בנשמותיהן של צדיקים27, שעלה לפניו ית' התענוג שיתענג כביכול בעבודת הנשמות28, ותענוג זה הי' עוד לפני הבריאה כתורת הרב המגיד בלקוטי אמרים ובאור תורה בתחלתם ובראשיתם29, אעפ"כ הוא מבקש שתמליכוני עליכם, כי נמלך הוא בנשמותיהן של צדיקים, ותכלית הכוונה היא העבודה דנשמות בגופים, שעי"ז נעשה תמליכוני עליכם, לעורר30 התגלות פנימיות מלכותו ית' מעצמותו ומהותו.

ד) וזהו לעברך בברית גו', שבכל שנה קודם ר"ה צ"ל כריתת ברית מחדש על קבלת התורה שהוא בדוגמת הברית שהי' לפני הכניסה לארץ ישראל בפעם הראשונה, מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב31, כי בעת הברית אשר כרת אתם בחורב היו ישראל צדיקים, ולאחרי הירידה (שע"י החטא), הוצרך להיות לעברך בברית הוי' אלקיך, בחינת תשובה32. וברית זה (דלעברך בברית) שבא לאחרי הירידה כנ"ל, ירידה צורך עלי', הוא נעלה יותר מהברית אשר כרת אתם בחורב, כי "לעברך בברית" הוא33 מה שכורתי הברית עוברים בין הבתרים "בתוך גוף אחד" שהו"ע ההתקשרות דהקב"ה עם ישראל שנעשו חד ממש, ועד שגם הגוף דישראל הוא מתייחד עם עצמותו ית' (כנ"ל), שמצד התקשרות זו נעשה בקשו פני את פניך הוי' אבקש34 [ובאופן שפני (דישראל) ופניך הוי' נעשו אחד], עבודת התשובה35 (שלמע' מעבודת הצדיקים). דענין התשובה הוא למעלה ממדידה והגבלה, למעלה מההגבלה דזמן שלכן תשובה היא בשעתא חדא וברגעא חדא36, ולמעלה מההגבלה דמקום כולל גם ההגבלה דמקום רוחני שענין המקום ברוחניות הוא מעלה ומדריגה37, שלכן אפילו כשהוא בדרגא הכי תחתונה (מצד החטאים כו'), מועלת תשובה. וזהו מה שממשיך בכתוב38 ושב ה' אלקיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב39, כי מצד הכריתת ברית דהקב"ה עם ישראל שנעשו חד ממש, וגם מצד הגוף דישראל שהוא גוי קדוש ובתכלית הקדושה40, הרי בכל מקום שישראל נמצא, גם אם יהי' נדחך בקצה השמים41, נמצא שם עצמותו ומהותו ית', מכיון שהם חד ממש, ולכן לא נאמר והשיב אלא ושב.

ה) וזהו אתם נצבים היום כולכם גו', שכל ניצוצי נשמות (מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך) נצבים ומתעלים במקורם הראשון עד לפני הוי'11 ועד שהם נעשים חד ממש עם (בחינת) לפני הוי' (כנ"ל בענין לעברך בברית), ישראל ומלכא בלחודוהי42, ועי"ז הם גם נצבים (כפירוש הבעש"ט43) קיימים ועומדים היינו שזוכים בדין, ולא רק בנוגע לענינים רוחניים (משפט לאלקי יעקב44) אלא גם בנוגע לענינים גשמיים (חק לישראל44), ואדרבה עיקר הדין בר"ה (ומה שזוכים בדין) הוא בנוגע לענינים גשמיים45, שלכאו"א מישראל יהי' כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה, בבני חיי ומזוני, ובכולם רויחי.