רשימה באתי לגני תשי"ג

) הרשימה שלפנינו – נעתקה מגוכתי"ק אדמו"ר – ראשי פרקים למאמר ד"ה באתי לגני, דיו"ד שבט ה'תשי"ג.

המאמר בשלימות הוגה בשעתו, ונדפס לקמן ע' רפה ואילך.

"ההטי' לאיזה צד, למעלה או למטה, נק' שטה, דההטי' למעלה הוא שטות דקדושה וההטי' למטה הוא שטות דלעומת זה" (פרק א).

= וכפי שיתבאר.

שיהי' ענין השטות דלעו"ז – עבירה מצד רוח שטות.

ראה תניא שם: "שס"ה מצות לא תעשה דאורייתא וכל איסורי דרבנן, מאחר שהן נגד רצונו וחכמתו ית' והפכם ממש, הם נפרדים כו' כמו הס"א והקליפה כו' וגרועים ופחותים ממנה מאד, כי היא .. אינה מורדת .. קרו לי' אלקא דאלקייא", אלא שאומרים שיש עוד מציאות.

ע"כ תוכן פרק ב דהמאמר.

"לכאורה אינו מובן מ"ש שהאדם העובר עבירה הוא נפרד יותר מהקלי' וסט"א, משום שהם אינם עוברים על רצון המלך וקרו לי' אלקא דאלקייא, דהרי מה דקרו לי' אלקא דאלקייא הוא עבודה זרה .. והרי בזה הם עוברים על רצון העליון ב"ה, וא"כ למה האדם העובר עבירה גרוע מהם" (ריש פרק ג).

= גם זה (שקרו לי' אלקא דאלקייא).

= קל שבקלים (מוסר נפשו בפועל על קידוש השם).

תוכן פרקים ג-ד.

ראה ריש פרק ו: "אמנם מצד הרוח שטות שנכנס בו אפשר שיעבור עבירה, דענין רוח שטות הוא תוקף החמדה בתענוגים גשמיים וכו'".

חולשא דנשמתא.

"עזוב תעזוב עמו".

תוכן חציו הראשון של פרק ו.

ראה ריש פרק ה: "וביאור הענין מה שבטבע כל איש ישראל שאינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות, הנה איתא בע"ח דיש ניצוץ קטן א' בורא שמתלבש בניצוץ א' נברא הנק' יחידה .. והנה אף שהניצוץ נברא שרשו מהכלים וכו'".

נמשך; מתגלה ("פנימיות הכלי היא מיוחדת .. גם עם עצם האור .. שבדרך השתלשלות אינו בא לדבר שחוץ ממנו" – פרק ה).

"מה שהוא מוליד בדומה לו .. שמשפיע לו העצם, ובא בעצם האור שמיוחד בפנימיות הכלי" (פרק ה).

סה"מ תר"ס ע' קכו. – ושם: "כשם שיש הפרש בין פנימיות הכלי .. שענינה לקבל את עצם האור ובין חיצוניות הכלי שענינה הוא להשפיע חוץ לעצם, כמו"כ יש הפרש בההשפעה הנמשכת מזה .. השפעה חיצוניות והשפעה פנימיות .. השפעה פנימיות היא ההשפעה להוליד בדומה לו .. ומזה ראי' דבפנימיות הכלי מתאחד בחי' פנימיות ועצמיות הכחות, ולכן בהשפעת הטפה נמשך בזה מעצמיות הכחות שלו שיהי' מהות הכחות האלו אצל הבן ובדומה ממש אל האב" (ולהעיר, שציון זה לא מופיע במאמר הנדפס).

ושם (תזריע כא, א): "מל מלשון גילוי, דהיינו שיהא גילוי בחינת א"ק, שאע"פ שלא שייך בו התלבשות, מ"מ, הארת גילוי זה מוכרח להיות בישראל דוקא".

סה"מ תרע"ח ע' ריד. – ושם: "ועמ"ש בד"ה למנצח על השמינית פ"ב, דבכל נשמה יש גילוי הארה מבחי' .. פנימיות א"ק כו' יעו"ש. ומזה יש בנש"י הכח למס"נ על קידוש השם כו'" (ציון זה לא מופיע במאמר הנדפס).

ראה דרמ"צ יא, ב: "עי"ז מאיר בכל נפש מישראל מבחי' פנימית אלקותו ית' ממש".

תוכן פרק ה.

אמנם, כל זה הוא מצד נפש האלקית, אבל נפש הבהמית היא "בהמה".

ראה ריש פרק ז: "הסיבה לרוח שטות .. היא לפי שהוא בהמה, שחסר הדעת דקדושה וכו'".

תוכן חציו השני של פרק ו.

אולי הכוונה לסיום המשך יונתי תר"ם שנדפס בהוספה לספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (קה"ת תש"ז. תשנ"ז) ע' 59 ואילך, ושם: "יש בנש"י ב' בחי' נשמות .. נשמות הגדולות הנק' בשם זרע אדם .. ורוב הנשמות ובפרט בדורותינו אלה .. הם נשמות הנק' זרע בהמה" (ראה גם פרק ז), וממשיך לבאר, ש"בכדי לבוא לבחי' ראי' (לאסתכלא ביקרא דמלכא) צ"ל תחילה ע"י התבוננות דוקא וכו'", "ואמנם לא די בבחי' התבוננות הנ"ל לבד.. כ"א צריך לבוא ולהגיע לבחי' ראי'", כי, "האהבה הבאה מצד בחי' ההשגה, הנה לאחר שחולף ועובר ההתבוננות חולף ועובר האהבה ג"כ, כאשר יסיר מחשבתו כרגע, יכול לפנות לדרכי תאוותי' כו'". – ולהעיר, שציון (וענין) זה לא נזכר במאמר הנדפס.

"דאף שרובם ככולם שייכים להשיג ולהשכיל .. השגה והבנה גדולה, מ"מ נקראים בשם זרע בהמה לפי שחסר בהם בחינת הדעת וההרגשה בנפשם" (פרק ז).

ע' קטו. – ציון זה לא נזכר במאמר הנדפס.

תוכן פרק ז.

= שושבינא דמלכא ושושבינא דמטרוניתא.

= אהבת ישראל.

תוכן פרק ח.